למה רוב החיממים החיצוניים נהרסים מוקדם (ואיך אנו פותרים את זה)
אם אי פעם הנחתם חיממה חשמלית בחוץ, אתם יודעים איך זה עובד. הגשם והלחות פשוט מנסים להרוס את החיממה מהרגע שמחברים אותה לחשמל. זה לא קשור רק לקצרים אקראיים; הלחות יוצרת שכבה דקה על גבי רכיבי החימום, מה שגורם לחום לא אחיד. בסופו של דבר, החיממה פשוט נהרסת. התמודדות עם הלחות אנחנו לא מאמינים בגישה של “לקוות לטוב ביותר”. המכשירים שלנו מצוידים במעטפות מיוחדות שמגנות על הרכיבים החשמליים מפני לחות. האזור המסוכן ביותר הוא שם שבו החוטים נכנסים למכשיר. אם מים חודרים לשם, עלולים להיווצר קצרים חשמליים. לכן אנו משתמשים בחומרים אנטי-לחותיים כדי לשמור על הרכיבים החשמליים יבשים. בעיית הערפל ערפל נוצר כאשר אוויר חם פוגש משטח קר. במנורות אינפרא-אדום, הקירור הזה יוצר “נקודות חם”. נקודות אלו יוצרות לחץ רב על הזכוכית, עד שהיא נשברת. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחומרים אנטי-ערפליים ובמערכות אוורור יעילות. כך הזכוכית נשארת שקופה, והחום נשאר אחיד לאורך כל המכשיר. הקורבנות שצריך להקריב אי אפשר לקבל הכל. כדי שהחיממה תהיה עמידה למים, היא תהיה כבדה יותר ותתפוס יותר מקום. בנוסף, בגלל המעטפת הצפופה, יש ירידה קלה באיכות האוורור הטבעי. זו בעיה של איזון – צריך למנוע חדירת מים, אך גם לאפשר למכשיר לנשום. אך התוצאה מעולה: במקום לזרוק את החיממה השבורה לאשפה בכל עונה בגלל קורוזיה או שבירה של המנורה, המכשירים האלו יכולים להמשיך לעבוד כרגיל. רק צריך לחבר אותם לנורה עם יכולת עמידות מתאימה, והכל בסדר.